ניר (שם בדוי)  הגיע לטיפולי לאחר שעבר מס' אפיזודות של תחושות פיזיות קשות, הכוללות:

דפיקות לב מהירות וחזקות, לחץ בחזה (עד כדי כך שהוא משוכנע שמדובר בהתקף לב!), הזעות, תחושת עלפון, לחץ בראש

ולעיתים אף תחושת ניתוק מהגוף - ממש כאילו שהוא עומד למות.

בפעמים הראשונות הובהל בכל פעם מחדש לחדר מיון, תוך מחשבה שאולי מדובר בהתקף לב, אך לאחר בדיקות מקיפות,

הוא שוחרר בכל פעם מחדש והוסבר לו כי מדובר בהתקפי חרדה.

 

ניר מיאן להאמין - הלוא הוא אדם חזק, לא מפחד משום דבר, הוא לא מרגיש שנמצא בתקופה קשה במיוחד, ההתקפים מופיעים 
סתם כך בלי קשר לסיטואציה בה הוא נמצא -

מה פתאום חרדה???

איך אפשר להגיד לו שהכל נפשי? התחושות הפיזיות כל כך קשות! 

ואם אני חרד כך ללא סיבה - האם זה סימן שאני אולי מתחיל להשתגע ולאבד שליטה על עצמי?

 

לאחר שניר חווה את ההתקף השלישי, הוא החל לפחד מההתקף הבא.

הפחד מההתקף הבא והציפייה לו גרמו לניר להשאר בבית - שם הרגיש הכי בטוח.

אם בלית ברירה היה נאלץ לצאת, היה דואג תמיד שמישהו יתלווה אליו - "לכל צרה שלא תבוא".

 

תוך 4-6 שבועות, ניר מצא עצמו כלוא כאסיר בביתו שלו, מבוהל ממצבו ועלול לאבד את מקור פרנסתו.

 

כאשר ניר הגיע למרפאתי הוא אובחן כסובל מהתקפי פאניקה ואגורופוביה.

התקפי פאניקה הינם התקפי חרדה קשים מאד, המופיעים בגלים וללא התראה מוקדמת, והינם תחומים בזמן.

אגורופוביה הינה "חרדת השוק" (אגורו = שוק), ולמעשה הכוונה היא לפחד ממקומות הומים. היום ההגדרה כוללת למעשה את כל המצבים בהם אדם מתקשה לצאת מעבר לאיזור גיאוגרפי מסוים, כגון: לא יוצא מהעיר, מהרחוב וכן הלאה.

אגורופוביה מופיעה לרב בהקשר להתקפי פאניקה, היות ואדם הסובל מהתקפי פאניקה נמצא לרב בחרדה מפני ההתקף הבא הממתין לו בפינה, ולכן מרגיש הכי בטוח בסביבתו הביתית.

 

כבר במפגש הראשון ניר למד כיצד פועל מנגנון החרדה, וכיצד הוא קשור לפרשנות שהוא עצמו מעניק לסימפטומים שמהם סובל. 
כלומר, הסימפטומים הגופניים שהוא חווה הינם סימפטומים נורמלים למצב חרדה והינם תגובת גוף בריאה למצב שהמוח מפרש כסכנה. אך, כאשר הוא מפרש סימפטומים אלו כסימן לשגעון או למחלה, אזי החרדה גדלה ועימה מתעצמים גם הסימפטומים.

בהמשך למד ותירגל טכניקות לשליטה על התקפי החרדה, וכן נחשף בצורה הדרגתית ומתוכננת לכל המצבים מהם נמנע במהלך השבועות האחרונים, ואשר היו בתפיסתו קשורים להופעת ההתקפים.

 

לאחר כ- 12 מפגשים ההתקפים נעלמו לחלוטין וניר קיבל את חופש הפעולה ואת איכות חייו בחזרה. 

אך הוא לא רצה לסיים את הטיפול וביקש להבין את גורמי המתח בחייו אשר הובילו להופעת ההתקפים מלכתחילה.

 לשם כך עברנו לשלב הבא של הטיפול, אשר כלל בחינה מעמיקה וכנה של תפיסתו העצמית, זיהוי אמונותיו והנחותיו אודות יכולת ההתמודדות שלו, יחסו להצלחה ולכשלון, היכולת לקבל מצבי אי-וודאות וחוסר שליטה, תפיסתו את סביבתו הקרובה ויחסה אליו - וכן דרכי הפעולה בהם נוקט בכדי להתמודד עם אמונות אלו.

שלב זה של הטיפול כלל בין היתר דגש על העצמת הכוחות, קבלה עצמית בלתי מותנית וצמיחה אישית.

שלב זה של הטיפול הסתיים לשביעות רצונו של ניר לאחר כ- 20 פגישות נוספות.